רבים מבעלי העסקים שנפגשים אתם מסבירים, שכעת כשהייתה שנה או לעתים שנתיים קשות בהן החברה הפסידה, עכשיו הם צריכים את הבנק. המשפט הידוע והמוכר "אני צריך את המטרייה כשיורד גשם, לא בקיץ" נשמע לא פעם ולא פעמיים בישיבות עם הבנקאים. אני הייתי כמובן בצד הבנקאי.
ובכל זאת, כדאי שנדבר רגע על מה הבנקים מוכנים לממן..
אז נתחיל רגע מהפן השלילי- הבנק לא מוכן לממן הפסדים. כשם שהבנק אינו שותף לרווחיות הגבוהה כשהייתה שנה מצוינת ולא מקבל חלק מהדיבידנדים, הציפייה של הבנק כשהעסק מפסיד ועובר שנה או שנתיים קשות, שהבעלים יזרים כסף לחברה ויחזק אותו.
הבעלים הוא האבא והאימא שלה וכן הציפייה היא שהוא יכניס את היד לכיס… כמובן שחברה שמחזיקה בכריות הון עצמי משנים קודמות בתוך החברה שמרה לעצמה את האפשרות להיעזר בהן בשעות הקשות.
אז הבנק אינו מממן הפסדים אלא חברות רווחיות… אבל לא רק, הבנק צריך ומבקש לראות את צרכי האשראי של החברה. חברה שמייצרת הכנסות ורווחיות אבל ממומנת לגמרי ע"י הספקים, מייצרת במערכת הבנקאית את השאלה, למה צריך את המימון? לאן "הולך" הכסף? הרבה מבעלי החברות שואלים בעדינות- מה אכפת לכם? ובכן חברים, זה כן מעניין, הבנק רוצה וצריך לדעת רגולטורית מה מממן האשראי? וכמובן לצבוע בבירור את מקור הסילוק לאשראי.
ולסיכום זכרו:
כשהבנק יושב בנוח בכיסא ומרגיש נוחות במימון החברה, גם לכם כבעלים יהיה "שקט" לעבוד ולהתעסק רק בצמיחה ובגידול של העסק.
בהצלחה!
